האם בית הדין הארצי לעבודה הסיר את הפיקוח על - הנשק הגרעינ? 

מעבידים שימו לב - מה שמתחיל כ- Head Hunting אצל המתחרה, עלול להסתיים עם שני שוטרים ועורך דין בכניסה למשרד. פסק דין אשר ניתן לאחרונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה , עשוי לשנות באופן משמעותי את ההתמודדות המשפטית עם מעבר עובד לחברה מתחרה כשהוא נוטל עמו סודות וידע מהמעביד הקודם, וזאת באמצעות האפשרות לקבל צו לחיפוש ותפיסת נכסים, צו אשר בשל אופיו הקיצוני הוגדר בעבר כ"נשק הגרעיני" של המשפט האזרחי.

הסמכות לתת את הצו מעוגנת כיום, בין השאר, בחוק עוולות מסחריות. חוק זה מסמיך את בית המשפט, אם השתכנע, כי קיים חשש של ממש לביצועה של אחת מן העוולות בהן דן החוק, דוגמת העוולה של "גזל סוד מסחרי", למנות במעמד צד אחד, כונס נכסים, ולהסמיכו לבצע חיפוש אצל הנתבע ואף אצל צד שלישי, לשם תפיסת נכסים וראיות.

בבית הדין הארצי לעבודה התנגשו זו בזו שתי תפיסות עולם. בפסק דין האמור התגלו חילוקי דעות מהותיים בין השופטים, וזאת על רקע סדרה של ליקויים שנפלו בהפעלת הצו על ידי כונס הנכסים אשר ביצע את החיפוש במשרדי החברה המתחרה, ובבית העובד לשעבר אשר נטען כנגדו, כי גזל סודות מסחריים. בין הפגמים - עורך הדין של "המעסיקה" לא "גילה", כי הכונס קשור עמו בקשרים עסקיים; גיוס מומחה למחשבים על ידי הכונס, ללא מינוי של בית המשפט; וקשרים בין איש המחשבים, אשר תפס את חומר המחשבים ובדק אותו, לבין החברה מבקשת הצו.

נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט סטיב אדלר, נותר בדעת מיעוט. בחוות דעת מנומקת הציג הנשיא משנה סדורה אשר ביסודה מצויה התפיסה לפיה אין להעניק לבעל דין יתרונות מהותיים או דיוניים אם אלו הושגו תוך פגיעה קשה בזכויות יסוד של הצד שכנגד. דעת הנשיא הייתה, כי כל אחד מן הפגמים הללו מצדיק את ביטול הצו.

אלא שזו הייתה כאמור דעת המיעוט. שופטי הרוב הסכימו אמנם, כי צו מהסוג האמור הינו צו קיצוני, אשר צריך להיזהר בשימוש בו, ואולם לשיטתם, משעה שהצו מעוגן כיום בחקיקה, הרי ניתן להפעילו ולאו דווקא במקרים "נדירים". בית הדין, כך נפסק, אינו צריך להירתע ממתן הצו במקרים המתאימים ואין מקום להגביל את כוחו למקרים "נדירים" או יוצאי דופן דווקא.

הגישה בה דבק הנשיא הינה גישה שמרנית וזהירה. עמדת הנשיא יוצאת מתוך נקודת הנחה, כי התוצאה של הצו הינה כה קשה, עד כי כל פגם או סטייה מפרוצדורה ודרישות החוק, יביאו לפסילת ההליך. גישה זו מצמצמת את שיקול הדעת של בית המשפט. ואולם, גישת שופטי הרוב הרחיבה מאד את שיקול הדעת של השופטים היושבים בדין. שופטי הרוב העדיפו מדיניות אשר תהפוך את הצו המעוגן בחוק עוולות מסחריות לכלי נגיש ואפקטיבי.

הצו המדובר הינו ללא ספק, כלי רב עוצמה לצורך בירור האמת העובדתית, ואולם פגיעתו בהיבט של זכויות אזרח, פרטיות, צנעת הפרט וכבוד, הינה קשה ועמוקה. לא ברור עד כמה מוצה הדיון בהתנגשות זו בין זכויות וערכים, בפסק הדין הנוכחי. האם שופטי הרוב שיוו לנגד עיניהם את בעלי החברה אשר לפתע, על דלת מפעלם, מתדפקים שוטרים המלווים כונס נכסים ונוטלים עמם את כל מערכת הנהלת החשבונות הממוחשבת שלהם? האם ניסו הם לחשוב על אותו מנהל אשר בטרם הייתה לו הזדמנות לומר ולו מילה אחת להגנתו, נדרש למסור את המחשב הנייד שלו, ואת יומנו האישי לבדיקה ועיון של זרים? האם הביאו הם בחשבון את מלוא המשמעויות של פלישה לתוך ביתו, לחדרי השינה והילדים של עובד, של החיטוט במגירותיו האינטימיות ביותר, וכל זאת במסגרת סכסוך אזרחי כספי? - ואלו כמובן, דוגמאות בלבד.

פסק הדין מתווה גישה אשר הופכת את צווי החיפוש והתפיסה האזרחיים, אותו נשק "יום הדין", למכשיר משפטי שכיח לאין שיעור. ניתן להניח, כי במקרים רבים יותר יבקשו בעלי דין, מבתי הדין לעבודה צווים כאלו, וניתן להניח, כי במספר הולך וגדל של מקרים יזכו הם בסעדים אלו.

אין ספק, כי מעבידים ועובדים ישכילו לעשות אם יערכו בהתאם. על מעבידים ועובדים להביא בחשבון הן את השינוי במצב המשפטי, והן את המציאות העסקית - טכנולוגית. העובדה שבלחיצת כפתור ניתן להעביר כמויות אדירות של חומר, לכונן, דיסק און קי, או מדיה זמינה וניידת אחרת, "מפתה" עובדים לעיתים "לגרוף" בעת סיום העסקה, כמויות אדירות של חומר שהינו רכוש של מעסיקם - כך מצד אחד. ואילו מנגד - קיימות כיום טכנולוגיות שיחזור ואיתור המאפשרות לבעלי מקצוע, לזהות ולאתר מחיקות, העתקות והעברות של מידע ממוחשב. עובד אשר עוזב מקום עבודה ומעתיק קבצים; עובד אשר מחזיר את המחשב הנייד שקיבל הוא לאחר ש"מחק" ממנו מידע חשוב; מתחרה אשר מתכתב באמצעות המייל עם עובדים של חברה אחרת - כל אלו ואחרים עשויים למצוא את עצמם בסיטואציה קשה ביותר אם יצאו מנקודת הנחה, כי הליך משפטי אזרחי הוא רק "עניין של כסף".

את מלוא השפעת פסק הדין, ניתן יהיה לאמוד רק בחלוף הזמן, כאשר יצטברו המקרים בבתי הדין לעבודה. יחד עם זאת נראה לנו, כי לא יהיה זה בלתי סביר להעריך, כי בשלב זה או אחר, ידרש בג"צ לדון בהלכות אותן קובע בית הדין הארצי לעבודה, בסוגיה זו שהינה בעלת חשיבות רבה.